<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן קמ"ט</h1>
<h2>דף ה:</h2>
למימר' דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הוויין ידים והתנן וכו'. והכי מוכח בנדרי' דשמואל סבר לא הויין [ידים]. (דמכל) [דבכל] מקום דאיכא לספוקי במילתא אחריתי מספקא כגון בנדרים מודרני ממך ואיכא לספוקי דילמא (בדביר) [בדבור] והלוך ומשא ומתן לכך איצטרי' ליה למימר שאני אוכל שאני טועם. גם בראש נזיר באהא ואין נזיר עובר דיש לתלות בתענית אבל אם נזיר עובר ליכא לספוקי בתענית וכן מפרי' בריש נדרים ונזיר. ומוקי נמי שמואל כר' [יהודה] דאמר בגיטין [פ"ה ע"א] (בהמפרש) [בהמגרש] גופו של גט ודן תיהוי וכו' וטעמ' דכ' ודן מוכחא מילתא דבהאי גיטא (מפרש) [מגרש] לה הא לאו ודן הוה אמינא בדיבור מגרש דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים. ושמואל כר' יהודה דאפי' רבנן דפליגו עליה דר' יהודה בגיטין הוא דפליגי דאין אדם מגרש אשת חבירו אבל בעלמא מודו (לה) [ליה] דלא הויין ידים. הכי נמי הכא בלא לי לאו כלום אמר אבל כשאמר הרי את מקודשת לי ליכא לספוקי במילתא אחריתי. רבינו יעקב.
<h2>דף מה.</h2>
האי ליתה הך פירושא דפירש הקונטרס ראשון ושני. דאם כן אפי' נתרצ(ת)ה בשניהם אינה צריכה מיאון. ולדברי הפי' ראשון ושני כדי נסבה דקידושין תופסין באחותה. אלא הכי פי' דשמעתא ולא תיקשי ולא מידי שמא לא נתרצה האב לא בקידושי(ן) ראשון ולא בקידושי שני ומאן דחזי גיטא סבר לא נתרצה לא בקידושי ראשון ולא בקידושי שני ויאמר אין קידושין תופסין באחות'. ולהכי ממאנה דשמא לא נתרצה לא בקידושי ראשון כדס"ד דמאן דחזי סבר. וגם לא בקידושי שני דבקדושי שני טעי למשרי אחותה משום דאמרי בקידושי ראשון לא נתרצה אלא בקדושי שני כדפרישי' והויא אשת שני גמורה. הילכך ממאנה דשמא בשל שני לא נתרצה וידעו דלא תפסו קידושין באחותה. והאי דלא תיקון רבנן בכל בעילות מאמר אלא גט וחליצה לזיקתו משום דבשאר בעילות מאמר ליכא למיטעי וידעו דגט למאמר הוא דליכא למיתלי בלא נתרצה האב בראשון אלא בשני כי הכא. אבל הכא טעי כדפרישי' דסברי בראשון לא נתרצה אלא בשני דנתקדש' שלא לדעת (דלא) [קלא] אית לה ולא ידיע באי זה נתרצה האב.
